מקבץ אחד עשוי פסל אנכי של לבני איטונג ארוכות, ממוסגרות בברזל ועץ ועליהם מתוח מעין זרע של פרי מוארך בחימר. פסל האישה ההיסטרית של לואיז ברוז׳אה עולה כאן, רק שבמקום, זוג גפיים מכל צד, הוא נסמך פחות יציב, על חוד אחד מכל עבר. בקו ישר מעל קצהו האחד, נראה חרוט או קונוס הפוך כמו כידון תלוי בשרשרת מלמעלה. בדיוק בנקודה שאם ישתחרר, ייפול על קצה החוד וכמו בעבודת הוידאו המשחקית של פישלי & וייס, יתחיל מעגליות מכנית של סיבה ותוצאה. אחד הפסלים המרהיבים הוא פסל שכמעט כולו נבנה בטכניקת הקליעה של הענפים הדקים, הוא יוצר מעין שמלה שמכל כיוון, מודגשים חמוקיים עסיסיים, של פיגורה נעדרת. הפסל מלא תנועה והעמלנות והמחויבות ביצירתו, מהווים מוקד למשיכה. הוא מקבל את החן שלו, מכיוון שהוא עסוק בהתמדה בפעולה, מבלי לחפש חיבורים שישלימו אותו כאילו היה אובייקט חסר. באופן כללי, עולה מהפעולה של יצירת טוטם הכלאיים, הצבעה על כך שהאלמנטים כפי שהם, אינם מספיקים ועליהם, להתייצב למסדר שיישר אותם בכדי שיזהרו בעוצמה. 

מתוך ההבנה, כי טוטם מייצג מערכות אמונה וסט ערכים קולקטיבי ספציפי, מתבקש לנסות להבין בשם אלו ערכים קפלן פועלת. כמו גם, על מה היא מצביעה במפגשים שהיא יוצרת בין הפרגמנטים המתגבשים לאחד ובין עבודה אחת לשנייה. לצד הצורניות הטוטומיסטית, ישנם גם אימוץ עבודת היד המלומדת ושיבוץ כלי הקרמיקה המעוצבים. הפרקטיקה שכוללת במובהק בתוכה את הקונוטציה של המילה אסטרטגיה, מחברת צורניות כה קוטבית שבמקרים מסויימים, עולה תהייה לגבי הבנת האמנית את הגיונם הפנימי של החומרים ואת הכוונה למשמוע שלהם אל תוך תבניות צורניות שיביאו אותה על סיפוקה. הניסיון לערב מלאכות כה רבות, מראה על אמביציה אך גם על צורך להבין את קשר האמנית אל כל מלאכה ואל ההקשרים התרבותיים שהיא מביאה עמה. 

הבחירה הפטישסטית בקרמיקה ישראלית, נתפסת כמעין אקט ציוני של האמנית כפילנתרופית שהצליחה לשים ידה עליהם וכעת משאילה את אוספיה לתצוגה, כדי שיזכו לתהילה נוספת. האמנית חותרת להראות אותם אחרת תוך שהיא מרוממת אותם אל הנשגב, גבוה אל מגדל השן. הזרות של קפלן נוכחת ב360 מעלות והריבוי שקיים בנקודות שמניתי, גדל עוד יותר למול כניסת חומרי הבנייה. ההוד וההדר מאוזנים או מונמכים אל עולם שמדבר בשפה של חזרה לבסיס, ליסודות, אל חבל ההצלה של שאלת הבנייה הפיסולית כמשקפת את התסביך הפוליטי בו אנו נמצאים כיום במיקומנו המשותף. יחסי הכוח ארוגים בתוך האוביקטים עצמם, בנקודות החיבור או האי חיבור ובמפגשים שמייצרים ומשקפים השענות ותמיכה, פוטנציאל לסכנה ומילוי הריק.-

הרעש החזק של היומיום שעולה ממיקום הגלריה על רחוב אילת הסואן, נכנס אל פנים הגלריה ומחזק את תחושת הדיסוננס והדיסאוריינטציה שמתקיימת  בין הפסלים השונים ובינם לבין החלל והרחוב.